מקור תלמוד ירושלמי דמאי ד׳:ה׳:ד׳
5 תַּנִּי הַנִּכְנַס לְעִיר וּמָצָא סִיעוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם אָמַר מִי כָּאן נֶאֱמָן מִי כָּאן מְעַשֵּׂר. אָמַר לוֹ אֶחָד אֲנִי נֶאֱמָן. אִם אָמְרוּ לוֹ שֶׁהוּא נֶאֱמָן הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. אָמְרוּ לוֹ שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן בְּפָנָיו אֵינוֹ נֶאֱמָן. שֶׁלֹּא בְּפָנָיו נֶאֱמָן. אָמַר רִבִּי יוֹנָה בְּבֶן עִיר בְּסִיעוֹת חֲבֵירִים וּבְאַכְסְנַאי בְּסִיעוֹת עַם הָאָרֶץ. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יוֹנָה חֲבֵרִין וְאַתְּ אָמַר אֵינוֹ נֶאֱמָן בְּפָנָיו.
פירוש פני משה על תלמוד ירושלמי דמאי ד׳:ה׳:ד׳
5 גמ' תני. בתוספתא פ"ה:
6 אם אמרו לו שהוא נאמן. כששאל לאחרים עליו שהרי מה שאמר אני נאמן לא כלום היא ואם אחרים מעידין עליו שהוא נאמן ה"ז נאמן:
7 אמרו לו שאינו נאמן. כששאל עליו:
8 בפניו. אם בפניו אמרו שאינו נאמן מסתמא לא משקרי ואינו נאמן:
9 שלא בפניו נאמן. שאם האמת אמרו מפני מה לא אמרו זה מיד בפניו:
10 א"ר יונה. הא דאמרו מצא סיעות של בנ"א אם בבן עיר מיירי צריך שיהא בסיעת חברים דלא האמינו לע"ה להעיד על חבירו כ"א באכסנאי מפני חיי נפש כדאמרינן בהלכה דלעיל:
11 וקשיא על דר' יונה. אם בסיעת חברים ואת אומר אינו נאמן אם אמרו בפניו בתמיה וכי מוציאין חבר מחזקתו: